עודכן ב- 30 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על הר גריזים והר עיבל. למאמר האחר, לחצו כאן:

• אבי הראל: הפיכת השבטים לעם ישראל – המחלוקת בין ספר שמות וספר דברים.

*  *  *

בפרשת ראה בספר דברים מסיים משה את דבריו על מסעותיהם של בני ישראל, ואת תוכחתו אודות התנהגותם, ועובר לדון בנושא המצוות שעליהם לקיים בארץ כנען.

הדבר הראשון שעליהם לעשות הוא לקרוא את הברכה והקללה, על הר גריזים והר עיבל בהתאמה. המעמד הזה -שכל העם אמור להיות נוכח בו - נועד לשמש כברית בין ישראל לאל, בו הם מקבלים עליהם את קיום המצוות והחוקים והמשפטים שנזכרו במקרא. הציווי של מעמד זה נכתב באופן הבא:" "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אלהיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל" [1].

קודם שנעסוק באתר הר עיבל, נזכיר כי שני הרים אלה נזכרו, היות ואם אנו מסתכלים כלפי מזרח הרי הר גריזים נמצא בצד ימין ואילו הר עיבל בצד שמאל. בעת העתיקה צד ימין היא קשור עם הטוב או יותר נכון עם המזל הטוב [2], ואילו השמאל לחוסר מזל.

נחזור לדיון אודות הר עיבל. הר זה נזכר במקרא שלוש פעמים, והזיהוי שלו עם ג'בל עבאל צפונית לעיר שכם הינו ודאי. הר זה בגובה 940 מטר מעל פני הים, הוא הגבוה בהרי מרכז וצפון השומרון. מההר יש שליטה מלאה על העיר שכם. תקופת המנדט הבריטי היה מתקן צבאי על ההר, בדומה למציאות הקיימת כיום בו נמצא מתקן צבאי ישראלי בראשו. פסגת ההר היא בשליטה ישראלית מלאה אך הדרך אליו עוברת באזור, שבו יש לישראל רק שליטה צבאית (אזור B). הדרך להר יוצאת מהיישוב שבי שומרון ועוברת בשיפולי העיר שכם. אתר מזבח הר עיבל נמצא ליד שטח שבשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית (אזור A).

[בתמונה: הר גריזים והר עיבל במבט ממזרח (משמאל הר גריזים ומימין הר עיבל). ביניהם, העיר שכם. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יאיר דב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

בסקר ארכאולוגי נתגלה במקום בשנת 1980 אתר פולחן גדול ממדים. אתר הפולחן ממוקם על שלוחה טרשית במרחק של ק"מ אחד מצפון מזרח לפסגה ובגובה של שמונה מאות מטרים מעל פני הים. האתר כולל כאמור מתחם גדול ששטחו ארבעה עשר דונם ומחצה, המוקף בקיר אבן. צורת המתחם יוצרת משולש ישר זווית וכיוון הציר שלו צפון – מזרח, דרום – מערב.

לפי הממצאים באתר, הוקם בו באמצע המאה ה- 12 לפני הספירה, אתר פולחני שכלל מבנה מרכזי ששרידיו נמצאו בחפירות. סביב המבנה המאוחר, נמצאו בעומק האדמה סימנים של שריפה ועצמות בעלי חיים, המלמדים על עריכת טקסים פולחניים במקום בתקופה קדומה. בנוסף נתגלה בעומק האדמה שריד של בית טיפוסי הנפוץ באתרי ההתנחלות הישראלית [3].

שכבה קדומה אחרת תוארכה בעזרת ממצא ארכאולוגי בדמותן של שתי חרפושיות מצריות נדירות למחצית השנייה של המאה ה-13 לפני הספירה. כן נמצא במקום מבנה פולחני שלצידו עצמות של בעלי חיים. בדיקות עצמות אלה העלתה כי הם שייכים ברובן לבקר, צאן ועזים, חיות המתאימות לחוקי הקרבן המקראיים.

על פי פרופ' אדם זרטל שחפר במקום במשך שנים, המבנה האמור לעיל הוא המזבח שנזכר בספר דברים ובספר יהושע [4], מבנה שתאם את מבנה המזבחות הישראלים. בין שאר הסימנים לפי דעתו של זרטל ניתן למצוא את: בנייה מאבנים לא מסותתות; דמיון למזבח העולה במשכן בצורתו; עלייה למזבח באמצעות כבש ולא באמצעות מדרגות; שרידי בעלי החיים שנמצאו במקום תאמו כאמור את חוקי הקרבן המקראיים; צורת המבנה מרובע בניגוד למבנים הכנעניים שהיו עגולים [5].

למרות שהיו ארכאולוגים שהתנגדו בתוקף לזיהוי האמור של זרטל, גם הרב יואל בן נון במחקריו מסכים כי המבנה האמור הינו מזבח מהתקופה הישראלית [6], בין השאר בגלל הממצאים ההלכתיים הבאים: חומה מקיפה את המזבח במקביל לקלעים שהיו במשכן, היסוד (בסיס מזבח העולה המקיף את יסוד המזבח) איננו מקיף את כל הצדדים, כבש כפול למזבח וליסוד, ריווח בין היסוד למזבח, ושתי מערכות של אש.

למרות הביקורת המחקרית של אהרון קמפניסקי [7] וישראל פינקלשטיין [8] זרטל לא שינה את דעתו ועמד על כך כי אין המדובר במקום פולחן מאוחר אלא במזבח מתקופת הכיבוש הישראלי המוקדם.

[בתמונה: מבט מהיישוב הר ברכה על הר גריזים והר עיבל. על הר גריזים ניתן לראות את בתי השומרונים, ועל הר עיבל את הבסיס הצבאי שחונה על פסגתו המתנשאת לגובה 940 מטרים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יאיר דב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אחרית דבר

הממצא הארכאולוגי העשיר בהר עיבל מצביע על כך, שמדובר באתר פולחן חשוב שלדעת זרטל ויואל בן נון שימש את שבטי ישראל בכניסתם לארץ כנען. אם הזיהוי האמור נכון, יש לו השלכות מרחיקות לכת בדבר ההיסטוריה של עם ישראל בכלל ולאמינות הסיפור המקראי. אם אכן עמד מזבח עולה בהר עיבל ונערך בו טקס, הדבר מאשש את המסורות המוזכרות בספר דברים ובספר יהושע, ומעיד באופן ישיר על גיבוש לאומי ודתי של שבטי ישראל מיד עם תחילת ההתנחלות בארץ כנען, על פי התיאור המקראי ועל פי ספר יהושע. המדובר בעדות ארכאולוגית מכרעת, הקשורה לראשיתו של עם ישראל בכלל, ולאמינות המקרא כמקור היסטורי בפרט.

[לאוסף המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ראה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.

[1] דברים, פרק י"א, פסוק כ"ט.

[2] ראה בראשית פרק ל"ה; הברית החדשה, מתי, פרק כ"ה בהתאמה.

[3] עולם המקרא, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים:107 – 110.

[4] דברים, פרק כ"ז; יהושע, פרק ח' בהתאמה.

[5] אדם זרטל, עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004.

[6] יואל בן נון, המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח, בתוך: זאב ח. ארליך (עורך) לפני אפרים בנימין ומנשה, עפרה תשמ"ה, עמודים: 162-137.

[7] A. Kempinski, "Joshua's Altar'- An Iron Age I watchtower BAR, 1986, pp. 44 -49

[8] ישראל פינקלשטיין, הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, ת"א, 1986, עמוד 79.